צוות המחקר העירוני

גן מקלט

חוקרים: מאור בוחבוט, אביב אוחנה

צילום: ניסן אלמוג

זה גן ההרפתקאות. ככה קוראים לו בשכונה, כבר שנים. "ההרפתקאות" למרות שבמפות של העירייה הוא מופיע כ"גן דניאל". הגן ממוקם על רכס הכורכר השני של בת-ים (הרכס הראשון הוא מצוק הים עליו נבנתה הטיילת) בין הרחובות דניאל והחשמונאים. לפני מספר שנים, במסגר השיפוץ הגדול של הגנים הציבוריים בבת-ים, גם הגן הזה השתנה. את החולות והשיחים החליפו המדשאות, ואת מתקני השעשועים מבולי העץ - שכבר התיישנו - החליפו מתקני מתכת ופלסטיק בצבעים סגול, ורוד, כחול וצהוב ועליהם פרפרים סגולים ממתכת. הגן גודר, הוצבו פנסי תאורה ונשתלו בו שיחים ועצים צעירים.

כיום הוא משמש בעיקר את תושבי השכונה, הורים לילדים קטנים, בני נוער שיושבים בו או משחקים במתקנים, והוא גם משמש למעבר בין הרחובות, למרות שהוא מלא בפיתולים ואין לו שביל אחד מוגדר. בתצפיות שלנו ראינו כיצד אנשים עוברים בו בצורה חופשית, ובוחרים את המסלול שלהם. אנשים אחרים נשארים בו יותר זמן. "אני בא לפה כדי לנקות את הראש מהצרות של הבית" אמר לנו א' בשיחה על ספסל בגן. "יורד למטה, עם הכלב, מעשן סיגריה, נרגע". אישה אחרת מאכילה את היונים. עוד אישה מטיילת עם הכלב. ילדה מסתתרת בשיחים. שלושה ילדים משחקים בארגז החול. שתי האמהות משוחחות ביניהן, גם הן גדלו בשכונה. ענן בא, ענן הולך.

אדריכל סיפר לנו שקראו לגן "ההרפתקאות" בדומה להרבה "גני הרפתקאות" שנבנו בעבר בישראל - אותם הגנים עם ארגזי החול, מתקני העץ הגבוהים והגשרים התלויים. אנשים מבוגרים שגרו כילדים בשכונה סיפרו לנו על החוויות הטובות שלהם מהגן, ש"זה היה מקום שאפשר להיות בו שעות ולשחק עם חברים". ראש העיר סיפר לנו שכשהיה צעיר היה יושב על הגבעה שבמרכז הגן ומסתכל על השקיעה, כי מהמקום הזה אפשר לראות את ה"זווית החמישית של העיר" ולהסתכל לאופק שמעבר לגגות של הבניינים. אבל אנחנו לא הכרנו את התקופה הזאת. אנחנו חזרנו לגן רק כבני נוער, אחרי השיפוץ. כילדים, לפני כמה שנים, פחדנו להיכנס אליו. חלק מהמתקנים כבר היה שבור או שרוף, ישבו בו נרקומנים והוא היה חשוך בלילה. מקום מפחיד. בשכונה התחילו לרוץ סיפורים על מה שקורה בגן בלילה והוא נהיה מקום שלא נכנסים אליו ולא יורדים לשחק בו. בתור ילד ראיתי את הגן רק מלמטה, מהזוית של הרחוב. הייתי רק עובר לידו ולא נכנס. אחרי ששיפצו אותו התחלנו גם לשבת בו עם עוד בני נוער, לעשן בו נרגילה. יש פה מקומות טובים לשבת. הגן החדש הפך למקום שבאים אליו, בעיקר בשעות אחר הצהריים והערב. מרכז של השכונה. הוא נראה שונה לחלוטין אבל דבר אחד שלא השתנה בגן ונשאר כמו שהיה זה המקלט, והסיפורים שרצים עליו.

בתוך הגבעה שבמרכז הגן יש שלוש דלתות של מקלט. הן תמיד סגורות ונעולות במנעול. המפתח אצל העירייה. אנחנו מכירים את הסיפור על האונס במקלט, מישהו בבית הספר סיפר את זה פעם. מרואיינים נוספים סיפרו כל מיני סיפורים על המקלט. אישה אחת אמרה ש "כשהייתה קטנה אמרו לנו שיש שם אבוללה" והסיפורים נמשכים. חסר חסר.

אנחנו מחפשים עכשיו סיפורים ותמונות ישנות של הגן מאנשים שהצטלמו בו בעבר. ככה נשווה בין המצב עכשיו לעבר שלו.

במחקר חשבנו איך לשמור על הגן כמקום להרפתקאות וגם לשפר אותו. לא צריך לשפר יותר מדי. בתכנון שלנו למקום מופיעים שני דברים מרכזיים: האחד - פתיחה של המקלט, כך שישמש את התושבים ביום יום וגם יהיה מקום למשחקי ילדים - משחקי הרפתקאות. התוספת השנייה היא מצפה לים, שימוקם בראש הגבעה (זה אחד המקומות הגבוהים בעיר, צריך רק עוד שלושה מטרים כדי לראות את הים. ואם יהיה מצפה כזה הרבה יותר אנשים, ולא רק מהשכונה, יבואו לבקר בגן). חוץ מזה יש שיפורים קטנים, כמו תיקון ספסל או צבע שיופיעו בתכניות שלנו למקום אבל אנחנו אוהבים את הגן כמו שהוא. את המחקר המלא שלנו נפרסם בקיץ הקרוב בדו"ח שיוגש לעיריית בת-ים ויפורסם גם כאן.